הסבר:

• LD (Lethal Dose) = מינון קטלני (בדרך כלל מ"ג חומר לכל ק"ג גוף)

• LC (Lethal Concentration) = ריכוז קטלני (למשל בגרם/ליטר מים או מ"ג/מ"ק אוויר)

• הערכים לרוב ניתנים כאחוז תמותה (למשל LD₅₀ = מינון שגורם לתמותה ב-50% מהנבדקים)

• ערך LD₅₀ גבוה → רעילות נמוכה יותר (צריך יותר חומר לגרום למוות)

כדי לחשב את כמות המים הנדרשת להכנת תרסיס לריסוס מלא של שטח הרצפה, נבצע חישוב שטח מלא ולאחר מכן ניישם את כמות המים לפי ההנחיות המקובלות:

🧮 שלב 1: חישוב שטח הריסוס הכולל

• חדר אשפה: 8 מ' × 5 מ' = 40 מ"ר

• מבואה: 10 מ"ר

• סה"כ שטח לריסוס = 40 + 10 = 50 מ"ר

🧴 שלב 2: חישוב כמות המים הדרושה

סה"כ תרסיס - 2 ליטר כיסוי ל-50 מ"ר פחות כמות התכשיר- 3 מ"ל = 2X15/10

1997 מ"ל מים

יתרונו של BTI הוא בכך שהוא חומר ביולוגי סלקטיבי הפוגע בעיקר בזחלי יתושים, בעל רעילות נמוכה לאדם ולסביבה בהשוואה לחומרי הדברה כימיים רחבי־טווח.

קרבמטים יצאו משימוש

למרות שיש הבדלים בין משפחות וסוגים שונים, לקרציות ולקרציונים מאותה סדרה (Acari) יש לעיתים:

• מחזור חיים דומה במבנה הכללי:

  • ביצה → לרווה (עם 6 רגליים) → נימפה → בוגר (עם 8 רגליים)

• קצב ההתפתחות משתנה לפי תנאים סביבתיים (טמפ', לחות, מארח), אך השלבים עצמם דומים

• בשני המקרים, השלב הלרוואלי הוא היחיד עם 6 רגליים, וכל שאר השלבים עם 8 רגליים

❗ עם זאת, התפתחות מלאה, משך שלבים, מספר תת‑שלבים נימפה ועוד – משתנים בין מינים שונים של קרציות וקרציונים.
כלומר:

• קרציות מסוימות יכולות להכיל עד שלוש דרגות נימפה

• קרציונים יכולים להציג מערכי שלבים שונים לפי מין ואורח חיים שלהם

אבל המבנה הבסיסי של ארבעת השלבים הוא תכונה משותפת ומקובלת במחקרים ביולוגיים.

• נאוניקוטינואידים פועלים על קולטני אצטילכולין במערכת העצבים של חרקים, בעלי רעילות סלקטיבית גבוהה לחרקים.

• דוגמאות נפוצות:

  • אימידכלופריד (Imidacloprid)

  • דינּוטפורן

זבוב החול (Phlebotomus או Lutzomyia) הוא חרק זעיר ממשפחת ה-Psychodidae ותת-משפחת Phlebotominae.
המאפיינים של זבוב חול בוגר לפי מקורות מדעיים:

1. גודל – גודלו כ־2–3 מ"מ, בדומה לגודל יתוש, ולעיתים אף קטן ממנו. (WHO Vector Control Manual)

2. כנפיים – יש לו זוג אחד של כנפיים (כמו בכל החרקים מסדרת הזבובאים – Diptera).
    לכן התשובה  – שני זוגות כנפיים – שגויה.

3. תעופה – זבובי חול הם עופות חלשים מאוד, הם נעים בקפיצות קצרות, לרוב לא יותר מכמה עשרות מטרים.
    לכן התשובה  – עף למרחקים – אינה נכונה.

4. תזונה:

   • הנקבה ניזונה מדם (נחוץ לה לביצים)

   • הזכר ניזון מנוזלי צמחים בלבד
      לכן התשובה  הזכר והנקבה ניזונים מצמחים – לא מדויקת.

• פרעוש (Siphonaptera) – בעל גוף פחוס מהצדדים (laterally compressed), מותאם לניווט בין שערות בע"ח.

• פשפש מיטה (Cimex lectularius) – בעל גוף פחוס dorsoventrally (מלמעלה למטה), מותאם להתחבא בסדקים.

• פשפש מיטה אינו קופץ – הוא הולך לאט ומתחבא, בשונה מהפרעוש שקופץ למרחקים בעזרת רגליו האחוריות החזקות.

פשפש מיטה עובר גלגול חסר (Hemimetabolous)

לאחר בקיעתו מהביצה הוא עובר 5 דרגות נימפה, כאשר כל אחת מהן נראית כמו הבוגר אך קטנה ממנו וללא יכולת רבייה

כל דרגה זקוקה לארוחת דם כדי להתפתח לשלב הבא

לאחר הדרגה החמישית מתקבל בוגר פורה

חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–1993 הוא החוק המרכזי שמסדיר את כל נושא החזקה, ייצור, שינוע, שימוש וייבוא של חומרים מסוכנים, לרבות חומרי הדברה.

בנוסף לחוק עצמו, קיימים גם תקנות והנחיות משלימות שמופעלות על ידי:

• המשרד להגנת הסביבה – האחראי לרישוי והיתרים ליבוא, שיווק ושימוש בחומרי הדברה.

• משרד הבריאות ומשרד החקלאות – תלוי בסוג התכשיר והשימוש בו (חקלאי, תברואתי, וטרינרי וכו').

כאשר מתפתחת תנגודת (Resistence) אצל מזיקים כלומר, הם שורדים את הטיפול ומתפתחת אוכלוסייה עמידה, יש להימנע משימוש חוזר באותו חומר פעיל.
במקום זאת:

• יש להחליף את החומר הפעיל לחומר מקבוצה כימית אחרת

• או להשתמש בשיטת טיפול אחרת (לדוגמה: פיתיונות במקום ריסוס מגע)

שימוש חוזר באותו חומר רק מחזק את התנגודת ומפחית את יעילות ההדברה.

וקטור (מעבירן) - אורגניזם שאינו מחולל מחלה בעצמו אך מעביר את המחולל מפונדקאי אחד לאחר

• חולדת החוף (Rattus norvegicus) – גדולה, גסה, מסיבית, זנב קצר מהגוף, חלק אחורי רחב, נעה בעיקר על הקרקע.

• חולדה מצויה (Rattus rattus) – קטנה יותר, זנב ארוך מהגוף, גוף צר, מטפסת מצטיינת, נפוצה בגגות ועליות.

אם מדובר בתכשיר להדברה תברואית:

• הרישום מבוצע לפי תקנות החומרים המסוכנים

• חובה להגיש בקשה לרישום לפני ייצור/יבוא/שיווק.

כלומר התשובה הקלאסית לבחינה:
רישום התכשיר מבוסס על חוק החומרים המסוכנים והתקנות מכוחו

דרכי החשיפה העיקריות של מדבירים לחומרי הדברה הן:

1. דרך העור (חשיפה עורית):

   • זוהי הדרך הנפוצה ביותר

   • במיוחד דרך כפות הידיים, הזרועות, הצוואר והפנים

   • עלולה להתרחש בזמן ערבוב, ריסוס, טיפול בציוד, מגע עם משטחים מרוססים וכו'

2. דרך הנשימה (שאיפה):

   • בעיקר בעת ריסוס באזורים סגורים או מאווררים חלקית

   • עלולה להתרחש כאשר אין שימוש באמצעי מיגון נשימתי (מסכה)

הסבר:

• יתוש אדס aegypti פעיל ביום, במיוחד בשעות הבוקר והערב.

• הוא נמשך לאזור הרגליים ונוטה לעקוץ את הקרסוליים.

• בניגוד ליתושי לילה (Culex), הוא לא עוקץ בלילה ואינו מזמזם באופן מורגש.

לקרציות (Ticks), ממשפחת Ixodidae (קרציות קשות), יש מחזור חיים הכולל ארבעה שלבים:

1. ביצה

2. לרווה (זחל)

3. נימפה

4. בוגר

🚨 שלב הלרווה (הזחל) הוא השלב היחיד במחזור החיים שבו לקרציה יש:

• 3 זוגות רגליים בלבד = 6 רגליים

• זהו מאפיין משותף לכל הזחלים במשפחת העכבישנים (Arachnida) – הם מתחילים עם 6 רגליים

• בשלב הבא – נימפה – מתווסף זוג רביעי של רגליים → סה"כ 8 רגליים

• החוק כן מכיר באמצעים ביולוגיים, מכניים ופיזיקליים כ"אמצעי טיפול" לכל המטרות – כולל השמדה.

• החוק מגביל את השימוש באמצעים כימיים להגדרה של משיכה ולכידה בלבד –
  כלומר, כימיקלים להשמדה אינם מוגדרים כאמצעי טיפול לפי לשון החוק.

נמלת האש (במיוחד במערכות פוליגיניות) יוצרת רשת של קינים מחוברים ומתואמים, עם תנועה ותקשורת בין הקינים.

גרגירים לפיתיון נגד נמלים, ובמיוחד נגד נמלת האש, חייבים להישאר יבשים כדי לשמור על האטרקטיביות והיעילות של החומר הפעיל.

• לריסוס 100 מ"ר נדרשים: 100 ÷ 25 = 4 ליטר תמיסה

• 6% סוכר מתוך 4 ליטר = 0.06 × 4000 מ"ל = 240 גרם סוכר

ברוב המקרים הביצים מוטלות בין שערות הפונדקאי ומאחר והן אינן דביקות, הן נושרות לקרקע. יש מינים שההטלה היא במקומות המרבץ של בעלי החיים בשטיחים ובחריצים ברצפה.
שאלה לא הוגנת!

פרעוש החולדה מעביר את מחלת הדבר.

פרעושים אף מעבירים את מחלת הטיפוס מוריני ואחראים להעברת טפילים כגון תולעי סרט.

הרעלה אקוטית (Acute toxicity):

• נגרמת מחשיפה חד-פעמית או קצרה למינון גבוה של חומר רעיל

• תסמינים מופיעים מיד או תוך זמן קצר (שעות עד ימים)

• עלולה לגרום לפגיעה חמורה ואף למוות

• לדוגמה: בליעה או שאיפה של חומר הדברה בכמות גדולה

הרעלה כרונית (Chronic toxicity):

• נגרמת מחשיפה ממושכת או חוזרת למינונים נמוכים יחסית של חומר רעיל

• התסמינים מופיעים לאט – לעיתים לאחר שבועות, חודשים או שנים

• עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך (כמו פגיעה בכבד, בכליות או במערכת העצבים)

• מכיוון שהחיידקים מתרבים בזמן אחסון – ❌ שגוי
  החיידק אינו מתרבה באריזה – מדובר בנבגים "רדומים" עד לשימוש.

• נבגים מתרבים בזמן האחסון – ❌ שגוי
  נבגים לא מתרבים אלא נשארים יציבים – זהו יתרון שלהם.

הסבר מדעי:

BTI הוא קיצור ל-Bacillus thuringiensis israelensis – חיידק המשמש כחומר הדברה ביולוגי כנגד זחלי יתושים וחרקים מעופפים נוספים.

• מדובר בנבגים של החיידק (spores) אשר פעילים ביולוגית אך אינם מתרבים בזמן האחסון.

• תנאי אחסון לא נאותים (חום, לחות, אור שמש) עלולים לפגוע ביציבות של הנבגים, ולהפחית את יעילותם הביולוגית.

• לכן, יש להקפיד על אחסון במקום קריר, מוצל ויבש כדי לשמר את פעילותו של החומר לאורך זמן.

פסוקאים אוהבים קירות לחים עם עובשים ופטריות. סביבה יבשה מרחיקה אותם.

בעכבר הבית החיים בתוך מבנים או סביב בני אדם, הרבייה כמעט תמידית לאורך כל השנה.
מחקרים מצביעים על כך שבסביבות שבהן יש מזון קבוע ותנאי מחיה יציבים כמו מבנים, מחסנים וחללים סגורים, עכברי הבית יכולים להתרבות כל השנה ללא הפוגה עונתית וזאת משום שאין להם מגבלות טבעיות של מזון או קור כמו בטבע.

בטבע- עונת הרבייה של העכבר אינה כל השנה והיא תלויה בתנאי סביבה ומזון.
בדרך כלל היא נמשכת מהאביב ועד הסתיו בערך 6–9 חודשים (באקלים כמו בישראל).
בחומר הלימוד של ד"ר שמואל מורן, מספר ההמלטות בשנה הן בין 7 ל-11 ומשך ההריון הוא כ-20 ימים.

תשובה נכונה: ב. 38 מ"ר
הסבר:

• שטח כולל: 10 × 6 = 60 מ"ר

• שטח הבית: 5 × 3 = 15 מ"ר

• שטח הבריכה: 7 מ"ר

• שטח החצר לטיפול: 60 - (15 + 7) = 38 מ"ר

• (אזורי הבריכה והמרפסת אינם מצריכים טיפול)

זבובי תסיסה (במיוחד Psychodidae – לעיתים קרויים "drain flies", "moth flies" או "filter flies") נמשכים לאזורים עם חומר אורגני לח ומתפרק – סביבה אידאלית להטלת ביצים.

• הם מטילים את ביציהם בתוך חומר אורגני לח ורקוב, לרוב כזה שנמצא בסיפונים של כיורים, מקלחות, שירותים, פתחי ניקוז ומערכות ביוב.

• הלרוות (הזחלים) מתפתחות בתוך הביוב וניזונות מחומר אורגני שנצבר בדפנות הצנרת והסיפון.

• הצרעה המזרחית (Vespa orientalis) נמשכת בעיקר לחלבונים (בשר) – במיוחד בתקופת הקינון כשהיא מאכילה זחלים.

• כאשר לא נמצא הקן, אין טעם לרסס ישירות – יש להשתמש בפיתיון מורעל.

• רעל מושהה עדיף על רעל מידי – הצרעה תיקח את הפיתיון לקן, תזין את שאר הפרטים, וכך תושמד המושבה מבפנים.

• אם נשתמש ברעל מידי – הצרעה תמות לפני שתגיע לקן, ולא תועבר ההשפעה.

לסדרת הזבובאים זוג כנפיים אחד. הזוג השני הפך לבוכניות.

קדחת הבהרות היא מחלה זואונוטית הנגרמת לרוב על ידי החיידק Rickettsia conorii, השייך לקבוצת Spotted Fever Group Rickettsiae.

מנגנון ההעברה:

1. וקטור עיקרי:
   קדחת הבהרות מועברת לבני אדם על ידי קרציות, לרוב ממין Rhipicephalus sanguineus (קרציית כלב חומה).

2. החיידק שוכן בקרצייה עצמה, בעיקר באיברי העיכול והבלוטות שלה.
   כאשר הקרצייה מוצצת דם מבעל חיים נגוע (כגון כלבים או שועלים), היא נושאת את החיידק בגופה.

3. במהלך עקיצה של הקרצייה באדם, החיידק חודר לזרם הדם של הנעקץ דרך הרוק או דרך פצעי גירוד – לעיתים גם דרך צואת הקרצייה שמגיעה לעור.

4. לאחר החדירה לדם, החיידק מתפשט במהירות ומדביק אנדותל (תאי דופן כלי הדם), מה שגורם לדלקת של כלי דם (וסקוליטיס) – זוהי הפתופיזיולוגיה העיקרית של המחלה.
   מקור: Parola & Raoult, “Tropical Spotted Fevers,” Clinics in Dermatology, 2006.

לגבי תכשירים להדברת מזיקים לאדם (הדברה תברואית):

• רישום/אישור התכשיר נעשה במסגרת תקנות החומרים המסוכנים והנהלים מכוחן.

• מי שרוצה לייצר, לייבא או לשווק תכשיר כזה חייב לרשום אותו במשרד להגנת הסביבה (אגף מזיקים והדברה).

כלומר הוועדה/המנגנון המאשר פועל מכוח:
חוק החומרים המסוכנים והתקנות הנגזרות ממנו (שעל פיהן מבוצע רישום התכשירים).

בנוסף, התחום כולו מתקיים לצד מסגרת רחבה של חקיקה סביבתית ובריאותית משלימה (כגון חוק החומרים המסוכנים, פקודת בריאות העם וכו׳).

נמלת האש הקטנה (Wasmannia auropunctata) היא מין פולש אגרסיבי הידוע בהתנהגותו הטריטוריאלית כלפי נמלים אחרות.

כאשר היא פוגשת נמלים מתחרות, היא:

• משחררת פועלות לוחמות שתוקפות ישירות את הנמלים היריבות

• משתמשת בעקיצות מכאיבות והזרקת ארס

• לעיתים משתלטת על קינים קיימים של נמלים אחרות

לפי הקריטריונים של היחידה למינים פולשים במשרד להגנת הסביבה וארגונים בינלאומיים (IUCN, EPPO):

• מין נחשב לפולש רק אם:

  • הוא אינו מקומי (כלומר, הגיע מבחוץ)

  • התבסס באוכלוסייה לאורך לפחות שני דורות

  • מתרבה ומתקיים ללא התערבות אנושית

  • יש לו פוטנציאל לגרום נזק (אקולוגי, כלכלי, תברואתי)

הצרעה הגרמנית (Vespula germanica) וצרעת הפלח (Polistes) הן שתיהן מיני צרעות נפוצים בישראל, אך משתייכות לסוגים שונים, עם שוני מובהק בהתנהגות, מבנה גוף, והתמודדות עם תנאי סביבה.

✳️ עיקרי ההבדלים:

✅ א. התנהגות בחום ובקור שונה

• הצרעה הגרמנית בונה קינים תת-קרקעיים או במקומות מוסתרים ופעילה גם במזג אוויר קר יותר.

• צרעת הפלח רגישה יותר לקור, בונה קן פתוח מעל הקרקע (למשל תחת גגות), ונעלמת כמעט לחלוטין בחורף.
  זהו הבדל התנהגותי ברור בין שני המינים.

❌ ב. קצה בטן אחד משונן עם מחושים שחורים –

לא מדויק או לא מייחד מין אחד בלבד.

❌ ג. בטן עם קצוות חדים עם מחושים שחורים –

גם כאן אין דיוק מספק באפיון – לשתי הצרעות יש בטן מחודדת יחסית ומחושים כהים, אך זה לא ההבדל המהותי ביניהן.